<h1>ספר החינוך מצוה תר"ט</h1>
<h2>דף יט:</h2>
שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלם עד שיפדה, שהעיקר אצלינו שמעשר שני שנטמא פודין אותו ואפילו בירושלם, כמו שהתבאר במסכת מכות [י"ט ע"ב], ועל זה נאמר [דברים כ"ו] לא בערתי ממנו בטמא, והוא כאלו אמר לא תבער ממנו בטמא, כלומר לא תאכל ממנו בטמא, כי אחר שהשם צונו שנאמר לא עשיתי כן וכן הרי הוא כאלו צונו לא תעשה כן, ומן הטעם הזה נחשוב לשונות אלו שבפסוק זה ללאוין, והנה סוף הפסוק אומר שמעתי בקול יי' אלהי, לומר שהוא הזהירנו על כל זה. משרשי הרחקת הטומאה מן הקודש כתבתי במקומות הרבה מן הספר מה שידעתי בו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ספרי] לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא, כלומר שבכל אחד משני צדדין אלו לוקין עליהן, והוא שיאכל אותו בירושלם שהוא מקום אכילתו, שכן פירשו זכרונם לברכה שאין לוקין עליו אלא שם, אבל האוכלו בטומאה חוץ לירושלם אינו לוקה עליו אלא מכין אותו מכת מרדות דרבנן. ויתר פרטיה מבוארין בסוף מכות [י"ט ע"ב]. ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות בזמן הבית שיהיו לנו מעשרות דאוריתא.
